סיימתי עכשיו את קריאתם של שני ספרים, שניהם נכתבו על ידי סופרות אבל איזה שוני!
הראשון, "למטרות נישואין" של קאוויטה דסוואני, מספר את סיפורה של אנג'ו, רווקה הודית בת 32 (השם ישמור!) שהוריה עושים הכל, אבל הכל, על מנת לחתן אותה. אמה סוחבת אותה לאסטרולוגים, מעלי אוב, שדכנים ועוד, והכל מקדש את המטרה הנכספת- להשיג חתן!
אנג'ו מחליטה לאחר שהיא מבינה שבהודו אין לה עתיד, לעבור לאמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ולנסות את מזלה שם. היא מסיימת תואר שני, עובדת בסוכנות יחסי ציבור מצליחה, אבל כל הישגיה מתגמדים לאור אי הצלחתה במציאת בעל. הקורא, או יותר נכון הקוראת הנבונה, מחכה למהפך, ברוח הזמנים שלנו, שאנג'ו תבין סוף סוף ש"להשיג בעל" לא פותר את הבעיות בחיים כגון דימוי עצמי נמוך, והרגשת נחיתות.
לצערה של הקוראת הנ"ל, דסוואני בוחרת לפתח את ספרה בכיוון אחר. בעמודים האחרונים (ספוילר!), אנג'ו מוצאת בשיא הבזק חתן הודי, שאפילו מציע לה, לאחר שבועות מעטים של היכרות, נישואין בטלפון!!! והכל בא על מקומו בשלום?
האמת היא שנעלבתי מעט בשביל אנג'ו, אפילו שהיא רק דמות בדיונית. זהו הגורל שיעדה לה הסופרת? אף בעיה שלה לא נפתרה בעצם. הנישואין בסוף הסיפור נדמים כפתרון דחוק שנראה שהומצא על מנת לסיים את הסיפור בכל מחיר בהאפי אנד...חבל.
הספר השני, "מתי כבר יהיו חדשות טובות" של קייט אטקינסון, מציג בעצם את הסקאלה ההפוכה. כמעט כל הגיבורות בספר מתח דרמטי זה הן נשים, וכמה מהן ראויות להערצה על המשברים שנקלעו אליהן בחייהן ושאותם צלחו בהצלחה מרובה.
גיבורה של אטקינסון החוזר במרבית ספריה ("מקרים אבודים") הוא ג'קסון ברודי, שוטר לשעבר וכעת מעין בלש פרטי, הוא מעין דמות שולית בספר הנוכחי. "הכוכבות" האמיתיות הן ג'ואנה האנטר, רופאה ואם לתינוק, ששרדה טרגדיה משפחתית נוראית ורג'י צ'ייס (אכן, אטקינסון מציינת בספרה את החיבור בין ההאנטר-הצייד, לבין צ'ייס- הקורבן הניצוד).
רג'י היא יתומה בת שש עשרה, שאחיה היחיד הוא עבריין ללא רגשי מוסר או חמלה אפילו כלפי אחותו. היא מועסקת על ידי דר' האנטר לטיפול בתינוקה, עד ליום שבו הרופאה והתינוק נעלמים כאילו לא היו. היחידה שהדבר מפריע לה והופכת עולמות על מנת למוצאם, היא צ'ייס הקטנה. לואיז מונרו, בלשית משטרה, שאף היא דמות חוזרת בספריה של אטקינסון, נרתמת אף היא לעזרה. דמותה היא מעין אנטיתזה לאנג'ו. היא מתחתנת לכאורה עם הבן זוג האידיאלי, פטריק, אורטופד מצליח וסך הכל איש נחמד, אך מונרו, שבויה אולי באהבה נכזבת לאיש אחר, אינה מצליחה להסתגל לחיי הנישואין האידיאלים...
בכל יום, תנו לי ספר כמו ספרה של קייט אטקינסון. ספרה מותח, אינטליגנטי, שקו של תוגה קיומית שזור בכל דפיו אך עם זאת מנצנצים ככוכבים הרגשות האנושיים והחמים שמעוררים בקורא הדמויות בספרה.
הראשון, "למטרות נישואין" של קאוויטה דסוואני, מספר את סיפורה של אנג'ו, רווקה הודית בת 32 (השם ישמור!) שהוריה עושים הכל, אבל הכל, על מנת לחתן אותה. אמה סוחבת אותה לאסטרולוגים, מעלי אוב, שדכנים ועוד, והכל מקדש את המטרה הנכספת- להשיג חתן!
אנג'ו מחליטה לאחר שהיא מבינה שבהודו אין לה עתיד, לעבור לאמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ולנסות את מזלה שם. היא מסיימת תואר שני, עובדת בסוכנות יחסי ציבור מצליחה, אבל כל הישגיה מתגמדים לאור אי הצלחתה במציאת בעל. הקורא, או יותר נכון הקוראת הנבונה, מחכה למהפך, ברוח הזמנים שלנו, שאנג'ו תבין סוף סוף ש"להשיג בעל" לא פותר את הבעיות בחיים כגון דימוי עצמי נמוך, והרגשת נחיתות.
לצערה של הקוראת הנ"ל, דסוואני בוחרת לפתח את ספרה בכיוון אחר. בעמודים האחרונים (ספוילר!), אנג'ו מוצאת בשיא הבזק חתן הודי, שאפילו מציע לה, לאחר שבועות מעטים של היכרות, נישואין בטלפון!!! והכל בא על מקומו בשלום?
האמת היא שנעלבתי מעט בשביל אנג'ו, אפילו שהיא רק דמות בדיונית. זהו הגורל שיעדה לה הסופרת? אף בעיה שלה לא נפתרה בעצם. הנישואין בסוף הסיפור נדמים כפתרון דחוק שנראה שהומצא על מנת לסיים את הסיפור בכל מחיר בהאפי אנד...חבל.
הספר השני, "מתי כבר יהיו חדשות טובות" של קייט אטקינסון, מציג בעצם את הסקאלה ההפוכה. כמעט כל הגיבורות בספר מתח דרמטי זה הן נשים, וכמה מהן ראויות להערצה על המשברים שנקלעו אליהן בחייהן ושאותם צלחו בהצלחה מרובה.
גיבורה של אטקינסון החוזר במרבית ספריה ("מקרים אבודים") הוא ג'קסון ברודי, שוטר לשעבר וכעת מעין בלש פרטי, הוא מעין דמות שולית בספר הנוכחי. "הכוכבות" האמיתיות הן ג'ואנה האנטר, רופאה ואם לתינוק, ששרדה טרגדיה משפחתית נוראית ורג'י צ'ייס (אכן, אטקינסון מציינת בספרה את החיבור בין ההאנטר-הצייד, לבין צ'ייס- הקורבן הניצוד).
רג'י היא יתומה בת שש עשרה, שאחיה היחיד הוא עבריין ללא רגשי מוסר או חמלה אפילו כלפי אחותו. היא מועסקת על ידי דר' האנטר לטיפול בתינוקה, עד ליום שבו הרופאה והתינוק נעלמים כאילו לא היו. היחידה שהדבר מפריע לה והופכת עולמות על מנת למוצאם, היא צ'ייס הקטנה. לואיז מונרו, בלשית משטרה, שאף היא דמות חוזרת בספריה של אטקינסון, נרתמת אף היא לעזרה. דמותה היא מעין אנטיתזה לאנג'ו. היא מתחתנת לכאורה עם הבן זוג האידיאלי, פטריק, אורטופד מצליח וסך הכל איש נחמד, אך מונרו, שבויה אולי באהבה נכזבת לאיש אחר, אינה מצליחה להסתגל לחיי הנישואין האידיאלים...
בכל יום, תנו לי ספר כמו ספרה של קייט אטקינסון. ספרה מותח, אינטליגנטי, שקו של תוגה קיומית שזור בכל דפיו אך עם זאת מנצנצים ככוכבים הרגשות האנושיים והחמים שמעוררים בקורא הדמויות בספרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה