השועל של יום שני

 

ספרה המצויין של שלומית אברמסון מגולל אחר צהריים אחד בירושלים שלפני פרוץ מלחמת ששת הימים ובו סימי דיין, ילדה בת עשר, נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה. ביד מיומנת ובוטחת מתארת אברמסון את תושבי ירושלים שעל קו התפר, במשולש הרחובות ממילא, המלך דוד ובן שמעון.

מי הם תושבי אותה שכונה שמתגייסים לחפש את הילדה? ליכטר הספר, ניצול שואה שנושא עימו פנקס ועיפרון לספר את הסיפור שלו כפי שייעצה לו אשתו האבודה מרגריטה , ונסה זהבי, אשתו האנגלייה של מרגל ששוקעת להלם חושים ודיכאון לאחר לידת בתה ומתבוננת בעולם ממיטתה בביתה הלבן, והשכנים פרקש מהקומה העליונה שבשבילם סימי היא כמו בת . בלה ודוד דיין, הוריה של סימי, התחתנו כתוצאה ממפגש חד פעמי בו בלה נכנסה להיריון. דוד, פועל תברואה, באותו בוקר הרה גורל מגויס בצו שמונה לאור המלחמה המממשת ובאה. בדרכו לבסיס, דוד משחזר את חייו ובעיקר מרגיש ביתר שאת החמצה גדולה. "דדה המלך" כפי שכונה על ידי אביו, רואה את כל חלומותיו קורסים כשהוא נכנס לחיי משפחה והורות.

אלה זהבי, בתה הבודדה של וונסה, שגדלה לבדה עם צי של מטפלות ואב שלא נמצא כמעט בבית, מפתחת חברות עם סימי הבודדה. אברמסון משרטטת את דמותה של סימי לאורך הספר, כילדה שלא ממש שמים לב אליה, והיא בעצם מנהלת חיים שלמים שלהוריה אין עליהם מושג. היא מתחברת עם ליכטר הספר, שכולם מכנים אותו "ליכטר השטן" כיוון ששימש כספר במספרת הנאצים בדכאו, כמו שאומר עליו פרקש השכן: "שד משחת, לספרים היה שמה מזל יותר מכל פרופסור שגמר אוניברסיטה"(12).

כהורה, לבך נצבט כשאתה חש בייסוריה של בלה מחפשת אחר בתה ברחובות.

 אז  מי זה "השועל של יום שני"? אוה. האם זהו פרי דמיונה הקודח של סימי דיין, שועל עם פרווה משובצת המופיע כל יום שני בבית הקברות הסמוך לביתה או שהוא מסמל משהו אחר? לקורא הפתרונים.

השועל של יום שני, שלומית אברמסון, כנרת זמורה ביתן

סרטים של פעם

בדיוק יצא לי לראות ברצף שני סרטים יחסית ישנים.

"מיסטיק פיצה" זכור בעיקר בגלל ג'וליה רוברטס שהייתה אז שחקנית אלמונית יחסית, לפני ההצלחה הגדולה של "אישה יפה". הסרט מספר על שלוש חברות, ששתיים מהן אחיות, שעובדות כולן כמלצריות בפיצריה בעיירה קטנה בשם מיסטיק בארה"ב. דרך סיפורן של הבנות, נגלית לפנינו העיירה, על תושביה המגוונים (דייגים, מהגרים פורטוגזים ואחרים). הסרט מדגים היטב כיצד תסריט המספר סיפור בצורה משכנעת, זה כל מה שצריך כדי להנות מסרט. שלוש הבנות, אנבת' גיש, לילי טיילור וג'וליה כמובן, משחקות בחינניות משכנעת, את נערות העיירה הקטנה, כשכל אחת מפלסת את דרכה לקראת העתיד הצופן לה בצורה שונה.



מיסטיק פיצה (1988)




 הסרט "נהר זורם ביניהם", אף הוא זכור לטוב בעיקר עקב שחקן יחסית אלמוני בתחילת דרכו, איזה בראד פיט אחד. הוא מתאר את סיפור התבגרותם של שני נערים, בנים לאב כומר פרסביטריאני קשוח, במונטנה שבארה"ב. הנופים הנהדרים, היערות והנהרות השזורים לאורך הסרט, מוסיפים לתחושה של התקופה, של אחרי מלחמת העולם הראשונה. בימויו האיטי והסבלני של רוברט רדפורד מגלה טפח אחר טפח את הדמויות השונות בסרט, נותן להן להתפתח לאיטן. הסרט שופע סצינות דייג קסומות (שהן כמובן משל על החיים במובן הכי קלישאתי) ומצריך סבלנות צפייה שמשתלמת בסוף.



נהר זורם ביניהם (1992)

סופיה – טיול של יום

מטיול שערכנו בבולגריה בחודש אוקטובר 2011, יצאנו עם כמה תובנות:

• בולגריה זולה מאד. היא אינה נכללת בגוש האירו (המטבע המקומי הוא הלאבה), והלינה והאוכל לעומת שאר אירופה ואף ישראל, זולים עד כדי גיחוך.
• נופי בולגריה, בעיקר שרשרות ההרים רודופי, פירין ורילה יפיפיים בכל עונה של השנה. בחורף, בולגריה מציעה אתרי סקי עם שלג לבן ובתולי, בסתיו, שלל צבעי שלכת ובקיץ כמובן את אתרי הקייט שלה.
• האנשים הבולגריים כמעט אינם דוברים אף שפה חוץ מבולגרית (ותאמינו לנו ניסינו...), ונראים חמורי סבר. אבל אם תבקעו את השכבה החיצונית, תגלו אנשים חמים הרוצים מאד לעזור.

להלן, המלצה לטיול של יום בבירת בולגריה, סופיה המקסימה.

סופיה, פנינת הבלקן היא עיר נעימה מאד לטייל בה. היא אינה מתחרה באחיותיה האירופיות כגון פריז,רומא או ברצלונה אבל יש בה קסם. רחובותיה עטורי עצי הערמונים, ושדרותיה הרחבות טומנות אוצרות רבים. סופיה היא העיר הגבוהה היותר באירופה, שוכנת על רמה בגובה 545 מ' למרגלות הר ויטושה, שפסגתו המושלגת נשקפת מכל מקום בעיר.

להלן הצעה לטיול של יום בסופיה. היא העיר הגדולה ביותר בבולגריה אך קל מאד להתמצא בה. הצטיידו במפה של סופיה המחולקת חינם בכל בית מלון וצאו לדרך. נקודת פתיחה טובה היא שדרת ויטושה הרחבה, שהיא איזור שוקק ומומלץ לקניות. חנויות של רשתות בינלאומיות כמנגו, בנטון ואדידס מפוזרות לאורך השדרה, כמו כן בתי קפה נעימים ומוצלים.

קפה מהביל ועוגת שוקולד, יש יותר טוב מזה?

המלצה שלי להתחיל את היום בכוס קפה ועוגה באחד מבתי הקפה הפזורים לאורך המסלול. האתרים המומלצים קרובים זה לזה וניתן ללכת ברגל בקלות לכל אתר.

התחילו בקתדרלת סבטה נדליה. בכנסיה זו התבצע ניסיון התנקשות בחייו של הצאר בוריס השלישי על ידי קומוניסטים ב-1925. בפיצוץ נהרגו למעלה מ-120 איש אך הצאר עצמו לא נפגע. עברו על פני מרכז הקניות צום השומם, מלא החנויות היוקרתיות, בדרך למסגד באניה באשי בו תתבקשו להסיר את נעליכם. הוא המסגד היחידי הפעיל בסופיה שנבנה על ידי הטורקים ב – 1576. ליד המסגד, נמצא בית המרחץ הטורקי, בניין יפיפה, עם מזרקה ורצפת פסיפס בקדמתו. מאחוריו נמצא מכלול ברזיות, בה ממלאים הבולגרים בקבוקי ענק ריקים במים מינרלים. בולגריה ידועה במרחצאותיה החמים ומרכזי הספא שלה וזו בעצם נביעה טבעית של מים שהעירייה ניתבה לצורכי תושבי סופיה.

את בית הכנסת הגדול של סופיה תוכלו לזהות מרחוק על פי צורות מגן הדוד על פסגת הבניין. זהו בית הכנסת הספרדי הגדול ביותר באירופה שנחנך ב-1909 בנוכחות הצאר של בולגריה. הנברשת המרשימה העשויה פליז ותלויה במרכז אולם התפילה שוקלת יותר מ-2200 קילו.

ליד בית הכנסת, נמצא מכז הקניות צנטראלני חאלי. זהו בעצם שוק מקורה, שנבנה ב-1911 ושופץ ב-2000 ובו שלוש קומות של בתי קפה, דוכנים לממכר מיני מזון וחנויות. בקומת הקרקע, דוכנים רבים מציעים מיני בשר, גבינות ומאפים.

המדים האדומים האלה...

משם המשיכו לבית הנשיא שם מתבצע טקס חילופי משמרות של השומרים במדיהם האדומים והבוהקים בכל שעה עגולה. עברו על פני הכנסיה הרוסית על שם ניקולאי הקדוש בעלת חמש כיפות הבצל עשויות זהב. האתר הבא הוא כנסיית אלכסנדר נבסקי, המרשימה, היא אחד הסמלים הבולטים של בולגריה כולה ולא רק של סופיה. הכנסיה נבנתה בשנים 1882-1912 לזכר 200,000 חיילים רוסים שמתו במלחמת רוסיה-טורקיה.

לסיום הסיור, המשיכו להתרשם מהאנדרטה הכבירה לצבא הסובייטי הנמצאת בכניסה לפארק בוריסובה גארדיניה. בפארק המוצל תוכלו לנוח על אחד הספסלים, ולהציץ בסנאים הרצים במהירות על גזעי העצים.

המלצות:

מלון: מלון ניקי, שלושה כוכבים, ממוקם במרכז העיר, במרחק הליכה מכל האתרים המעניינים. השירות אדיב ונעים, החדרים שקטים וארוחת הבוקר מצוינת (בופה ואומלט לפי בקשת הלקוח). אין חניה, אך אנשי המלון יכוונו אתכם לחניון קרוב בתשלום.

Niky hotel, www.hotel-niky.com

+3592/ 953 01 10, +3592/ 952 30 58

                       office@hotel-niky.com

Ul neofit rilski 16

מנה מקומית של גבינה מצויינת מומסת, שתי טורטיות, פיסת תפוח עץ צרוב וריבה

מסעדה: פרי יפתה

סטויאן, יליד 1916, עסק ביבוא תפוזי יפו לבולגריה ולכן כינויו היה יפתה. כחולף הזמן, החליט להקים מסעדה וקרא לה פרי יפתה על שם תפוזי יפו הידועים. המסעדה נעימה וחמימה, התפריט עשיר במנות בולגריות כגון מרקי עוף, שעועית, מיני בשרים על הגריל, דג הטרוטה הטעים הנפוץ מאד בבולגריה וקינוח קרם הקרמל הפופולארי.

כדאי להזמין מקום מראש ואף לברר אם באותו ערב מופיעים נגנים במקום המנעימים על אקורדיון וגיטרה ומנגנים לפי ארץ מוצאו של האורח- לנו ניגנו את לו הייתי רוטשילד והבה נגילה...

91_Tsar Ivan Asen str., Sofia, Bulgaria

02 943 40 | www.pri-yafata.com/riben/uk/index.html

מתי כבר יהיו חדשות טובות

סיימתי עכשיו את קריאתם של שני ספרים, שניהם נכתבו על ידי סופרות אבל איזה שוני!

הראשון, "למטרות נישואין" של קאוויטה דסוואני, מספר את סיפורה של אנג'ו, רווקה הודית בת 32  (השם ישמור!) שהוריה עושים הכל, אבל הכל, על מנת לחתן אותה. אמה סוחבת אותה לאסטרולוגים, מעלי אוב, שדכנים ועוד, והכל מקדש את המטרה הנכספת- להשיג חתן!
אנג'ו מחליטה לאחר שהיא מבינה שבהודו אין לה עתיד, לעבור לאמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ולנסות את מזלה שם. היא מסיימת תואר שני, עובדת בסוכנות יחסי ציבור מצליחה, אבל כל הישגיה מתגמדים לאור אי הצלחתה במציאת בעל. הקורא, או יותר נכון הקוראת הנבונה, מחכה למהפך, ברוח הזמנים שלנו, שאנג'ו תבין סוף סוף ש"להשיג בעל" לא פותר את הבעיות בחיים כגון דימוי עצמי נמוך, והרגשת נחיתות.
לצערה של הקוראת הנ"ל, דסוואני בוחרת לפתח את ספרה בכיוון אחר. בעמודים האחרונים (ספוילר!), אנג'ו מוצאת בשיא הבזק חתן הודי, שאפילו מציע לה, לאחר שבועות מעטים של היכרות, נישואין בטלפון!!! והכל בא על מקומו בשלום?

האמת היא שנעלבתי מעט בשביל אנג'ו, אפילו שהיא רק דמות בדיונית. זהו הגורל שיעדה לה הסופרת? אף בעיה שלה לא נפתרה בעצם. הנישואין בסוף הסיפור נדמים כפתרון דחוק שנראה שהומצא על מנת לסיים את הסיפור בכל מחיר בהאפי אנד...חבל.

הספר השני, "מתי כבר יהיו חדשות טובות" של קייט אטקינסון, מציג בעצם את הסקאלה ההפוכה. כמעט כל הגיבורות בספר מתח דרמטי זה הן נשים, וכמה מהן ראויות להערצה על המשברים שנקלעו אליהן בחייהן ושאותם צלחו בהצלחה מרובה.

גיבורה של אטקינסון החוזר במרבית ספריה ("מקרים אבודים") הוא ג'קסון ברודי, שוטר לשעבר וכעת מעין בלש פרטי, הוא מעין דמות שולית בספר הנוכחי. "הכוכבות" האמיתיות הן ג'ואנה האנטר, רופאה ואם לתינוק, ששרדה טרגדיה משפחתית נוראית ורג'י צ'ייס (אכן, אטקינסון מציינת בספרה את החיבור בין ההאנטר-הצייד, לבין צ'ייס- הקורבן הניצוד).

רג'י היא יתומה בת שש עשרה, שאחיה היחיד הוא עבריין ללא רגשי מוסר או חמלה אפילו כלפי אחותו. היא מועסקת על ידי דר' האנטר לטיפול בתינוקה, עד ליום שבו הרופאה והתינוק נעלמים כאילו לא היו. היחידה שהדבר מפריע לה והופכת עולמות על מנת למוצאם, היא צ'ייס הקטנה. לואיז מונרו, בלשית משטרה, שאף היא דמות חוזרת בספריה של אטקינסון, נרתמת אף היא לעזרה. דמותה היא מעין אנטיתזה לאנג'ו. היא מתחתנת לכאורה עם הבן זוג האידיאלי, פטריק, אורטופד מצליח וסך הכל איש נחמד, אך מונרו, שבויה אולי באהבה נכזבת לאיש אחר, אינה מצליחה להסתגל לחיי הנישואין האידיאלים...

בכל יום, תנו לי ספר כמו ספרה של קייט אטקינסון. ספרה מותח, אינטליגנטי, שקו של תוגה קיומית שזור בכל דפיו אך עם זאת מנצנצים ככוכבים הרגשות האנושיים והחמים שמעוררים בקורא הדמויות בספרה.

חוויה בשוק

אתמול שוטטתי בשוק הכרמל, שוק בצלאל ורחוב אלנבי. חוץ מהתענוג של קניית דברים בזול (בעיקר אביזרי פורים שונים ומשונים במחירים מצחיקים), העושר הויזואלי שבאזור הזה פשוט מהמם אותך. כשאתה נכנס לשוק, אתה קודם כל מותקף בריחות מכל הכיוונים של הירקות והפירות הטריים (שמשום מה תמיד נראים מבריקים ויפים יותר מאשר בסופר), עשבי התבלין מכל הסוגים, המאפים וסוגי החמוצים. אחר כך, חוש השמיעה מתחדד למשמע בליל שפות- רוסית, אמהרית, עברית, ערבית, צרפתית, אנגלית ועוד. 

מחוץ לשוק עמד בשקט מנצנץ האופנוע הזה, שפתק לבן פשוט היה מודבק על גבו- שב עלי, תצטלם ושלח את התמונה לכתובת המייל. 

בשוטטות בנחלת בנימין, שמדי שלישי ושישי המדרחוב שלה שוקק דוכנים של עבודות יד (ידעתם שאתם יכולים לרכוש תיק שנעשה מאריזת קרטון של חלב?), נתקלתי בקיר הזה של דוכן מיצים שמציע את כל צבעי הקשת, זה כבר עשה לי טוב על הלב...

חוויה במוזיאון

שבת בבוקר....שקט, ציפורים מצייצות, אתם מתחת לפוך....
פחחח...שש בבוקר, הילדים נכנסים לחדר השינה, קופצים עליכם ובלי הקדמות, שואגים: "אז מה עושים היום?". אתם מרעננים את האונה השמאלית ונזכרים שהבת דודה סיפרה לכם על סיור ברחוב ביאליק בתל אביב. לקטנטונת בת הארבע אנחנו מסבירים שהולכים למוזיאון. "מה זה מוזיאון?" היא שואלת (היא בשלב שאלות ה"למה?" שהתחיל בגיל שנתיים ולא נגמר). "מוזיאון זה מקום שבו מוצגות תמונות יפות". כל הדרך אנחנו שרים "קן לציפור", כדי להכין את הקטנה לחווית הביקור בבית שלו. מגיעים לרחוב ביאליק. היום שמשי ויפה, לאחר כמה ימי גשם סוערים ואנחנו נהנים מהשיטוט. בתי הקפה כרגיל מלאים, שוקלים לשתות קפה ב"קפה ביאליק", אבל מוותרים, אין זמן והמלאכה מרובה. מתחילים בבית ראובן. זהו מוזיאון קטן וייחודי המחזיק ביצירותיו של הצייר ראובן רובין. זהו בעצם ביתו של האמן בו התגורר ויצר משנת  1946 ועד מותו ב - 1974. המוזיאון מכיל 3 קומות המכילות את ציוריו ,ציורים נאיביים וצבעוניים, המתעדים את ישראל בראשית ההתיישבות עם הפרדסים, החמורים והגמלים. בקומה העליונה מוצג סרט בן חמש דקות המסביר על הצייר והתקופה. הקטנה מצליחה לשבת בשקט במהלך כל הסרט, אבל לאחריו היא מלאה בשאלות כרימון. בקומה זו שוחזר הסטודיו של הצייר ובו ניתן לראות את הצבעים בהם השתמש, כן הציור וכן ציורים לא גמורים. זו ההזדמנות להסביר לקטנטונת, מה עושה צייר. "אבל איפה הוא?" היא שואלת, "מתי הוא חוזר?".היא מתרוצצת בין הציורים ומשתאה על הצבעוניות העזה שהצייר השתמש ואומרת "גם אני יכולה לצייר את זה".
ממשיכים משם לבית ביאליק היפיפה שנפתח אך זה לאחרונה לאחר שיפוץ מקיף (ינואר 2009). שיפוץ המבנה ארך 3 שנים, ונועד לשחזר את צורתו המקורית של הבית כפי שהיה בתקופה שביאליק ואשתו גרו בו. שתי קומות פתוחות לקהל, ובהן משרדו של ביאליק,הספרייה שלו, חדר ארוחת הבוקר וחדר המוקדש לילדים עם אוזניות שבהן מוקראים סיפורים של ביאליק. סיירנו עם הילדים בין החדרים וניסינו לדמיין את ביאליק יושב לארוחת הבוקר בחדר היפיפה מוקף בחלונות ארוכים, המשקיפים לכיכר שקטה, וצועק לאשנב הפונה למטבח- "מניה, מה קורה עם האוכל, אנחנו גוועים מרעב פה!". גם אנחנו נתקפנו רעב, ופנינו לפיקניק קצר ואתנחתא בכיכר ביאליק היפה והשקטה מול המרכז למוסיקה של פליציה בלומנטל.

ביקור במוזיאון יכול להיות חוויה להורה ולילד, בתנאי שמתקיימים כמה תנאים:

·       קראו על המוזיאון ועל האמנים המציגים בו לפני הביקור, ושתפו  את הילד במה שקראתם. ספרו לו פרטים המתקשרים לעולמו (אתה יודע שביאליק כתב את "קן לציפור"?).

·       בדקו שהמוזיאון מציע גם פעילויות לילדים כגון סדנאות שונות או סיור מודרך.

·       אם אתם רואים שהילד מאבד סבלנות, עשו הפסקה לאוכל או משחק וחזרו אחר כך להמשך הסיור.

שימושון בית ראובן, ביאליק 14 תל אביב 03-5255961, www.rubinmuseum.org.il שעות פתיחה: ב,ד,ה,ו  10-15, ג'- 10-20, שבת וחג 11-14, א' וערבי חג-סגור דמי כניסה: 20 ₪ למבוגר, ילדים עד גיל 18 חינם פעילות לילדים: המוזיאון מציע סיורים מודרכים לילדים וכן הפעלות בעקבות הספר "הא'-ב' ביצירות ראובן". בית ביאליק, ביאליק 22, תל אביב 03-5254530 שעות פתיחה: א-ה 9-17 ,שבת 10-14 דמי כניסה: 20 ₪ למבוגר, ילדים עד גיל 18 חינם פעילות לילדים: חדר המוקדש לילדים, עם אוזניות שבהן ניתן לשמוע מסיפורי ביאליק, הצגות ילדים (לבירורים בטלפון 03-5254530)

ספר לפני השינה

הגיע סופו של יום ארוך ומלא פעילות. הילדים כבר אחרי אמבטיה, צחצוח שיניים ולמיטה. הקראת סיפור, היא הדרך הטובה ביותר להיכנס לאווירה הקסומה הזו שלפני השינה.
מאז שהקטנטונת בת שנה, זה הפך להרגל והיום היא מצפה להקראת הסיפור בכיליון עיניים. מגיל 4 כבר רשמנו אותה לספריה העירונית והיא בוחרת לבדה את הספרים שהיא רוצה שיקראו לה.
 

מהם התנאים להקראת סיפור מוצלחת?

·        תאורה נעימה בחדר, שתאפשר הקראה נוחה אך גם לא תציק בעיניים.

·        הילד צריך להיות לבוש בפיג'מה, לאחר אמבטיה וארוחת ערב.

·        להשתדל שכל טרדות היום יהיו מאחורינו. לא להביא אותם לחדר למרות שדקה לפני רבתם בקולי קולות על צחצוח השיניים.

·        אם הילד שואל שאלות באמצע ההקראה, לא לכעוס עליו , "אתה לא מקשיב!", או להתעלם. שתפו עימו פעולה וכך העשירו את עולם הדימויים שלו ואוצר המילים.

·        לא חייבים לקרוא את הספר מילה במילה. ספרו את הסיפור בצורה חופשית כראות עיניכם.

·        תנו לילד יד חופשית בבחירת הסיפור, ואל תפטירו "אבל כבר הקראתי לך את הסיפור הזה המון פעמים!". לפעמים הקראת אותו סיפור שוב ושוב, נותנת לילד את תחושת הביטחון והחמימות שהוא זקוק לה לפני השינה. שתפו עימו פעולה ותנו לו לספר חלק מהסיפור או להשלים את המשפטים שהוא יודע בעל פה.

·        כאשר אתם קונים ספר לילדכם, כדאי לקרוא (לא להתעצל!) את הספר בחנות ולהחליט אם הוא מתאים לערכים שאתם רוצים להקנות לו. שעת ההקראה צריכה להיות נעימה גם להורה ולא רק לילד, כך שכדאי שההורה יבחר ספר שהוא מתחבר אליו באופן אישי.

הנה כמה המלצות לספרים כיפיים לקרוא ולשמוע לפני השינה:

1.     האריה שאהב תות, תרצה אתר, הוצאת הקיבוץ המאוחד-כל ההורים כבר יודעים לדקלם את הספר המקסים הזה, על אריה שחשב שהוא אוהב תות והרבה תות עד שנתקל בחבורת ילדים ששוטטה לה ביער, עם תיקים מלאים ב...כן, ניחשתם נכון, תות.

2.     חתול תעלול, דוקטור סוס, הוצאת כתר-התרגום המצוין של לאה נאור הופך את הספר הזה לקלאסיקה ובצדק. טלי ואני (לעולם לא נדע מה שם הילד...) כלואים בבית ביום גשום, משועממים, עד שחתול תעלול נכנס לו ממול ועושה שמח. אחד הספרים שיותר כיף לקרוא ולהקריא.

3.     איילת מטיילת, רינת הופר, הוצאת כנרת זמורה-ביתן-איילת מטיילת ובדרך מצטרפות אליה חיות שונות. ספר מקסים עם חריזה כמו של פעם, יפה ותמימה.

4.     הכבשה רחלי, רוב סקוטון, הוצאת מטר- מאייר שהוא גם סופר מוצלח, ספר אידיאלי לפני השינה, על הכבשה רחלי שלא מצליחה להירדם בלילה עד שהיא מחליטה לספור כבשים אבל שוכחת לספור כבשה אחת חשובה מאד...

5.     היום הפרוע של איזי, שין מקג'י, הוצאת כנרת- ספר מקסים על פעוטה מאד עסוקה, שאין לה זמן להסתרק ולכן יש לה יום פרוע.

6.     מי מכיר את בלבי בת-גרב?, אסטריד לינדגרן ואינגריד נימן, הוצאת עם עובד-באמת מי לא מכיר את בלבי ורוצה קצת להיות דומה לה? בלבי היא הכי חזקה בעולם, עשירה ועצמאית, ויחד עם חבריה טומי ואניקה, עושה כיף חיים.

7.     מנומשת מקושקשת, ג'וליאן מור, הוצאת מטר- ג'וליאן מור, השחקנית, היא גם סופרת מוכשרת, המספרת מחוויותיה כילדה ג'ינג'ית. ספר מקסים על ילדה קצת שונה ואיך היא מתמודדות עם השונות שלה.

8.     נהפוכו, עידו וגינסקי,ספריית פועלים- סיפור על גן חיות מיוחד בו כל חיה היא בעצם שתי חיות! הילד ייהנה לעקוב אחר איוריו של וגינסקי החושפים במהופך חיה אחרת ממה שנראתה בתחילה.

9.     דובי אחד כבר לא לבד, ג'וליה דונלדסון, הוצאת כנרת- דובי קטן שנופל מהמיטה ומנסה לחזור אליה בכל כוחו בעזרת כל הצעצועים בחדר. הספר מלמד מספרים בצורה משעשעת, מלאת שמחת חיים.

10.  הזחל הרעב, אריק קרל, ספרית פועלים- הסיפור הקלאסי על הזחל שהופך לפרפר, לא לפני שהוא גומר לאכול כל מה שנקרה בדרכו.