 | |
| Ian Wilson |
אני משאילה מהספריה בקביעות מאז שלמדתי לקרוא. בילדותי הייתה זו הספריה המאובקת בחולון, מלאה בשורות של מדפים עמוסי ספרים ממורטטים, עטופים בעטיפות שקופות. כבר בכניסה לספריה, יש רגע של אושר. כניסה לעולמות כמוסים, מסתוריים שרק מחכים שאכנס אליהם. כמו דלת ארון הקסמים בסדרת נרניה, אתה עובר דרכה ומגיע לעולם אחר, שכובש אותך במראות, ריחות ובטעמים. עכשיו זו הספריה בתל אביב, ברחוב טאגור, שהיא גם מרכז שחמט. התחלתי ללכת אליה כששכרנו דירה ברחוב ליד, זוג צעיר עם שאיפות ותקוות לעתיד. הלכתי לשאול ספרים עם בטן הריונית, תחילה עם הבת ואחר כך עם הבן, ועכשיו אני הולכת עם שניהם, מנסה להעביר אליהם את התחושה הנדירה שמעניקה קריאת ספרים, שדבר לא ישווה לה.
אני מגיעה לספריה פעם או פעמיים בשבוע, ולפעמים לא יכולה לעצור מלקחת עוד ועוד ספרים...רק אחר כך כשהם מונחים על השידה ליד המיטה, אין לי מושג מתי יהיה לי מספיק זמן לקרוא את כולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה