"יוצאים לגנוב סוסים.זה מה שאמר כשעמד בפתח הבקתה שבה התגוררתי עם אבי באותו קיץ.הייתי בן חמש עשרה.זה היה בשנת 1948,באחד הימים הראשונים של יולי". פר פטרסון, סופר נורווגי, מתמקד בספרו במערכות יחסים. מערכת יחסים בין חברים, אב ובנו, אדם וכלבו והאדם והטבע. בספר ישנם אחדים מתיאורי הטבע המשכנעים ביותר שנתקלתי בהם. יחד עם טרונד, גיבור הספר, אתה צועד על השלג הפריך, מרגיש אותו נרמס תחת מגפיך, כשאתה נטמע בתוך היעד הנורווגי. הכותרת לבדה, כבר מכניסה אותך לתוך העלילה. טרנוד מתחיל את הסיפור כאדם מבוגר, בן שישים ושבע, שבוחר להתבודד בבקתה ביער עם כלבתו לירה, ונזכר בקיץ משמעותי בחייו בו בילה עם אביו לפני שזה עזב את משפחתו ונעלם. בקיץ זה, טרונד בן החמש עשרה, מגלה כמה אמיתות כואבות על החיים, אך גם חווה תחילתה של התאהבות, חברות עזה ובעיקר אהבתו לאביו.
יום שישי, 29 ביוני 2012
יוצאים לגנוב סוסים
"יוצאים לגנוב סוסים.זה מה שאמר כשעמד בפתח הבקתה שבה התגוררתי עם אבי באותו קיץ.הייתי בן חמש עשרה.זה היה בשנת 1948,באחד הימים הראשונים של יולי". פר פטרסון, סופר נורווגי, מתמקד בספרו במערכות יחסים. מערכת יחסים בין חברים, אב ובנו, אדם וכלבו והאדם והטבע. בספר ישנם אחדים מתיאורי הטבע המשכנעים ביותר שנתקלתי בהם. יחד עם טרונד, גיבור הספר, אתה צועד על השלג הפריך, מרגיש אותו נרמס תחת מגפיך, כשאתה נטמע בתוך היעד הנורווגי. הכותרת לבדה, כבר מכניסה אותך לתוך העלילה. טרנוד מתחיל את הסיפור כאדם מבוגר, בן שישים ושבע, שבוחר להתבודד בבקתה ביער עם כלבתו לירה, ונזכר בקיץ משמעותי בחייו בו בילה עם אביו לפני שזה עזב את משפחתו ונעלם. בקיץ זה, טרונד בן החמש עשרה, מגלה כמה אמיתות כואבות על החיים, אך גם חווה תחילתה של התאהבות, חברות עזה ובעיקר אהבתו לאביו.
הספריה שלי
![]() | |
Ian Wilson |
אני משאילה מהספריה בקביעות מאז שלמדתי לקרוא. בילדותי הייתה זו הספריה המאובקת בחולון, מלאה בשורות של מדפים עמוסי ספרים ממורטטים, עטופים בעטיפות שקופות. כבר בכניסה לספריה, יש רגע של אושר. כניסה לעולמות כמוסים, מסתוריים שרק מחכים שאכנס אליהם. כמו דלת ארון הקסמים בסדרת נרניה, אתה עובר דרכה ומגיע לעולם אחר, שכובש אותך במראות, ריחות ובטעמים. עכשיו זו הספריה בתל אביב, ברחוב טאגור, שהיא גם מרכז שחמט. התחלתי ללכת אליה כששכרנו דירה ברחוב ליד, זוג צעיר עם שאיפות ותקוות לעתיד. הלכתי לשאול ספרים עם בטן הריונית, תחילה עם הבת ואחר כך עם הבן, ועכשיו אני הולכת עם שניהם, מנסה להעביר אליהם את התחושה הנדירה שמעניקה קריאת ספרים, שדבר לא ישווה לה.
אני מגיעה לספריה פעם או פעמיים בשבוע, ולפעמים לא יכולה לעצור מלקחת עוד ועוד ספרים...רק אחר כך כשהם מונחים על השידה ליד המיטה, אין לי מושג מתי יהיה לי מספיק זמן לקרוא את כולם.
הירשם ל-
רשומות (Atom)