הדבר החמקמק הזה שנקרא כישרון, יצר ההמצאה והדמיון, שוב עלה במוחי עם כל המסתורין שבו כשהתחלתי לצפות בסדרת הדרמה "משפחת בורג'ה".
סדרת הדרמה מתמקדת בתקופה הסטורית שבה רודריגו בורג'ה נבחר לאפיפיור בשם אלכסנדר השישי ב-1492. הוא נחשב לאחד האפיפיורים המושחתים ביותר אי פעם, ולא בחל בשום אמצעי להשיג את רצונו. שלושת ילדיו, אף הם משתתפים פעילים בקנוניות ומזימות ובולטת היא לוקרציה, בתו הבלונדינית והיפיפיה של רודריגו. את הסדרה יצר, כתב וביים ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות") ובתפקיד הראשי, ג'רמי איירונס. לכאורה, הכל בסדרה אמור לספק את יצרו של הצופה - התפאורה יפה ומפוארת, נעה בין אולמות הוותיקן המרהיבים לארמונות נפוליטניים, השחקנים מבצעים את תפקידם בנאמנות, אבל משהו לא עובד...התסריט קלוש, הדיאלוגים משעממים ובנאליים. אין את אותו זיק שיוצר את ההתמכרות לסדרה. אין מנוס מהשוואה ל"משחקי הכס" המופתית. הדיאלוגים שנונים, הדמויות מסתוריות במידה ומרתקות, והעלילה מפתיעה כל פעם מחדש. אז מסתבר שזה לא כל כך פשוט ליצור משהו ייחודי ומקורי.
